הבעל שם טוב הקדוש, היה מנהיג יהודי במזרח אירופה שייסד את תנועת החסידות. במעשיו ובתורתו חולל הבעש"ט מהפך של ממש בחיים היהודיים והפיח רוח חיים בעם. השפעתו ניכרת היטב עד לימינו אלה – הן באמצעות החסידים ההולכים בדרכיו, והן באמצעות יהודים מכל גווני הקשת שהושפעו עמוקות מתורתו.

לידת הבעש"ט באה כ-50 שנה לאחר גזירות ת"ח ות"ט, ולאחר הפרעות ההם, היה מצב עם ישראל בכי רע, ומכונה "עילפון" כי הצרות השפיעו על היהדות כולה, ברוחניות ובגשמיות, והיו במעין תרדמת.

שכשם שאדם המתעלף, על מנת לעוררו קוראים לו בשמו הפרטי, ועל ידי כך מתעורר מכיון ששם האדם מגיע מעצם הנפש  ועל ידי שמעוררים את עצם הנפש, הוא מתעורר מעלפונו.

כך גם כאשר עם ישראל היה ב'עילפון' (בתקופה שלפני לידתהבעש"ט), הוריד השם  לעולם את נשמת הבעש"ט ששמו הוא ישראל, כשם העצם של כל כללות עם ישראל על מנת שיעורר את עצם הנפש של העם מעילפון.

בן יחיד להוריו ובהיותו בן חמש נתייתם מהם. לפני שנפטר אביו, אמר לו: "בני אל תירא משום דבר, רק מהשם בעצמו" ואהוב בפנימיות לבבך כל יהודי בלי הבדל מי הוא ומה הוא היה עושה.

היה זה עבורו כצוואה והוא הפנים את המסר הזה וחי על פיו, לאחר פטירת הוריו דאגו אנשי העיירה למחיה עבורו, אך הדבר לא נמשך זמן רב. בשנות ילדותו נהג ללכת כמעט מידי יום לאחר לימודיו אצל מלמדו ליער ולהסתובב בינות לעצים והטבע הפורה, אשר שם מצא את מנוחתו והיה חוזר על לימודו. 

בשלב מסוים עזב הבעל שם טוב את הישוב אוקופ ועבר לגליל ברודי הסמוך לפודוליה. שם נעשה 'מלמד' באחד החדרים ופגש את רבי אפרים מברודי שהציע לבעל שם טוב את בתו והם באו בקשרי השידוכין והבעל שם טוב רצה שזה יישאר בסוד. רק לאחר פטירתו של רבי אפרים, בא הבעל שם טוב לשאת את אשתו.

לפני התגלותו עסק הבעש"ט כעוזר 'מלמד', ותפקידו היה להוליך ולהביא את הילדים מביתם ל'חדר הלימוד', במהלך הדרך היה הבעש"ט מחדיר ומכניס לילדים חיות רוחנית, בין היתר על ההקפדה בעניית אמן, וכמו כן שומר עליהם בדרכים מפני הסכנות והכלבים.

עבודתו זו היה עושה בשמחה ובאהבה אין קץ, עד שלימים התבטא באוזני תלמידיו הגדולים, ש"הימים האלה היו הימים השמחים ביותר בחייו". 

בעת היותו בן 18 (שנת תע"ו), הציע לפני חבריו הנסתרים דרך פעולה חדשה, לעבור מעיירה לעיירה ולדאוג שבכל מקום יש 'מלמד' עבור ילדי המקום, ובמקום שאין, הצדיקים הנסתרים ישמשו בתפקיד, באותה תקופה גם שימש הבעש"ט כעוזר מלמד.

בהיותו בן 14 נכנס לחבורת הנסתרים, אשר היתה אז תחת הנהגת ה"בעל שם" רבי אדם מרופשיץ.

לפני פטירתו של רבי אדם מרופשיץ הודיעו לו בחלום למסור את ה'כתבים' שברשותו לישראל בן אליעזר מאקופ, הוא שלח את בנו לחפש את רבי ישראל, וביקש ממנו למסור לו את הכתבים כי הם שייכים לשורש נשמתו.

בגיל שמונה עשרה מונה רשמית למנהיגם של הצדיקים הנסתרים.

ביום הולדתו העשרים ושש נתגלה אליו אחיה השילוני  ולמדו תורה במשך עשר שנים, 

ביום י"ח באלול שנת  הבעל שם טוב היה אז בן שלושים ושש, ציווה אותו אחיה השילוני  להתגלות בעולם והוא התגלה לראשונה בעיר טלוסט. לאחר מכן החל הבעל שם טוב לפרסם את שיטתו על ידי מסעות ונדודים. תחילה עסק בעיקר בפדיון שבויים, חיזוק התורה ויראת שמיים והפצת פנימיות התורה 

במהלך נסיעותיו נהג לרפא חולים על ידי רפואות וגם על ידי קמיעות. את קמיעותיו כתב הסופר רבי אלכסנדר זיסקינד ובהמשך, כשרבו הפניות, נעזר גם ברבי צבי סופר, שפרשיותיו היו יקרות ערך. לבסוף נשאר רק רבי צבי לסופרו היחיד.

בשנת ת"ק   עבר הבעל שם טוב לעיר מז'יבוז', שם החלו להתרכז סביבו אלפי חסידים ומעריצים, ביניהם גדולי תורה רבים וצדיקים מפורסמים. 

בראש השנה שנת תק"ז עשה הבעש"טעליית נשמה  לעולמות העליונים. בעליה זו אמר לו מלך המשיח   כי ביאתו תלויה בהפצת מעיינותיו החוצה  דבריו של המלך המשיח כתב הבעש"ט עצמו במכתב ששלח לגיסו ר גרשון מקיטוב 

למרות שהבעל שם טוב הקדוש ייסד את תורת החסידות, פנימיות של פנימיות התורה, ולימד איך להתחבר וללמוד תורה ברשפי אש, כלומר בגילוי נשמה של כל יהודי בזמן שלומד תורה, את רוב התורות שלו לא זכה ללמד כי לא קיבל רשות מן השמים עובדה זו בעצמה היא תורה. לומדים מכך שעיקר תורת הבעל שם טוב הקדוש היא לעזור לכל יהודי לגלות את נשמתו מעבר למילים ומעבר לנלמד. עיקר הלימוד היה בלדעת את השם יתברך שמו בכל מצב ומצב.

כנשמה כללית של עם ישראל, כל יהודי קשור בעצם נשמתו לבעל שם טוב הקדוש ויכול וצריך דרך תורתו הקדושה והשפעתו הקדושה למצוא ולגלות את נשמתו כי זו הדרך של כל יהודי לישועה הפרטית שלו ובו בזמן לישעה הכללית בקרוב ממש ב"ה.